הרשקוביץ נ' דחפורי הבקעה בע"מ ואח'

החלטה

בקשת רשות ערעור על שתי החלטות שניתנו על ידי בימ"ש השלום בפתח תקווה מיום 18.7.13 (כב' השופטת שלהבת קמיר-וייס), לפיה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים בדבר פיצול הדיון בתיק, באופן שראשית תידון שאלת היריבות בין הצדדים, ובהתאם לתוצאות ההכרעה בה יקבע המשך הדיון, ככל שידרש כזה. כן קבע בית המשפט קמא כי לא יתיר שמיעת עדים ו/או הגשת ראיות מעבר לאלה שהוגשו תצהירי עדותם במסגרת התובענה.

רקע הבקשות והתובענה שביסודן הוא, תביעה כספית שהגיש המבקש בעילות חוזיות, נזיקיות ועשיית עושר ולא במשפט, ע"ס של 1,928,324 ש"ח, בגין הפרת הסכמים נטענת לתשלום תמורת עבודות קבלנות שביצע עבור המשיבים.

במסגרת זו הגישו המשיבים בקשה לפיצול ההליך באופן שתידון תחילה שאלת היריבות, זאת לצורך יעול הדיון וקידומו הענייני. בית המשפט קמא נעתר כאמור למבוקש והחלטתו זו היא נושא הבקשה שלפני.

תמצית טענת המבקש היא, כי החלטת בית המשפט קמא פוגעת בזכותו לניהול הליך שוויוני וקבלת יומו בבית המשפט, וכי לא התגלו נסיבות מיוחדות המצדיקות את פיצול הדיון. לעניין זה ובהתאם להוראות בית המשפט, הגיש המבקש תצהירי עדות ראשית מטעמו ואילו המשיבים לא עשו כן, דבר המקנה יתרון דיוני מובהק למשיבים על פני המבקש. כן מונעת החלטת בית המשפט קמא מהמבקש לזמן עדים ולחוקרם ואף בכך נפגעת זכותו הדיונית, זאת עוד בטרם שקיבל בית המשפט בקשה בעניין לידיו.

אחר עיון בבקשה ובנספחיה וכן בהחלטת בית המשפט קמא, לא מצאתי יסוד להתערב בה.

כידוע, אין דרכו של בימ"ש של ערעור להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית, ובמיוחד עת המדובר בהחלטות דיוניות הנוגעות לסדרי דין וניהול הדיון. בהחלטתו קבע בימ"ש קמא, לאחר שעיין בטיעוני הצדדים, כי יש טעם בפיצול הדיון דבר שיש בו כדי לייעל לטעמו את הדיון.

כידוע מוקנית לבית-המשפט הדיוני סמכות נרחבת להורות על אופן ניהול הדיון ולהתאימו לנסיבותיו הקונקרטיות של התיק המתנהל לפניו באופן יעיל והגון. לעניין זה משתדל בית המשפט למצות באופן מיטבי את הזמן והמשאבים המושקעים בניהולו של ההליך, הן על ידו והן על ידי הצדדים, בד בבד עם שמירת זכויותיהם של הצדדים.

באשר להיבט יעול ההליך הנוגעת לשאלת פיצול הדיון, לא מצאתי כי נפלה כל שגגה המצדיקה התערבות. אף בהיבט הפגיעה כביכול בזכויות המבקש, לא ירדתי לסוף דעתו. העובדה כי הוגשו תצהיריו מחד ולא הוגשו תצהירי המשיבים מאידך, מקנה לכאורה יתרון דיוני דווקא למבקש, אשר ראיותיו בשאלה שבמחלוקת הובאו לפני בית המשפט קמא, בניגוד לעניינם של המשיבים אשר עפ"י החלטת בית המשפט לא יוכלו לכאורה לפרוש ראיותיהם לפניו. בנסיבות אלה לא ברורה טענת המבקש לפיה נפגעו זכויותיו בכך שלא הוגשו תצהירים מטעם הצד השני דווקא, אשר עפ"י החלטת בית המשפט תמנע ממנו הזכות להביא ראיות נגדיות.

באשר לבקשת המבקש לזמן עדים שלא הוגש תצהיר מטעמם, חזקה על בית המשפט שישקול בקשה מסוג זה ככל שתוגש היא לפניו לגופה, ביחוד אם המדובר בעדים שבשליטת הצד שכנגד ואשר לא ניתנת למבקש אפשרות למעשה להגיש תצהיר מטעמם. מאליו מובן שבכל בקשה כאמור ינתן הסבר ברור לתוכן העדות הצפויה, וכן לחשיבותה והרלוונטיות שלה לעניין שבמחלוקת. יודגש שאין באמור כדי להביע עמדה כלשהי באשר להחלטתו הנדרשת של בית

המשפט קמא, אלא רק לציין, כי אוזנו של בית המשפט כרויה לבחון בקשות המוגשות לו מעת לעת ולקבוע עמדתו בהן לגופו של עניין, בהתאם לצורך המתעורר תוך כדי ניהול ההליך.

כפוף להערה האחרונה, נדחית אפוא הבקשה.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ד, 17 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: